פסק-דין בתיק ע"פ 26740-12-11

א.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ר. לאופר-חסון) מיום 1.11.11 בתיק פלילי 5935-11-10 לפיו קבע בית המשפט שאין הצדקה לבטל את הרשעתו של המערער והוא נדון למאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך שנתיים, חתימה על התחייבות בסך של 5,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע, פיצוי למתלוננת בסכום של 2,000 ש"ח ב-5 תשלומים חודשיים, וצו מבחן לתקופה של שנה ומחצה.

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

בהתאם לכתב האישום המתוקן התפרצו המערער, יליד 6.4.92, והנאשמת מס' 1, בתאריך 31.10.10, בתחבולה, בכוונה לגנוב, לדירתה של המתלוננת, ילידת 1931, המתגוררת בשכנות לנאשמים.

הנאשמת מס' 1 אף הועסקה בעבר על ידי המתלוננת בסיעוד ובניקיון.

הנאשמת מס' 1 והמערער קבעו ביניהם מבעוד מועד כי ברגע שייכנסו אל תוך דירתה של המתלוננת, יהא המערער אחראי להעסיק את המתלוננת בסלון כשבזמן זה תיכנס הנאשמת מס' 1 לחדרה של המתלוננת ותגנוב את כספה, וכך אכן היה.

ג.          השניים דפקו על דלת הדירה וביקשו להיכנס, המתלוננת פתחה את דלת הדירה, והנאשמים נכנסו לתוכה. בהמשך, שאלה הנאשמת מס' 1 את המתלוננת האם מסרה לה בתה את כספי הפנסיה שלה, והמתלוננת השיבה בחיוב. או אז אמרה הנאשמת מס' 1 שהיא הולכת לשירותים, ובזמן זה שהה המערער עם המתלוננת בסלון.

הנאשמת מס' 1 נטלה מתוך חדרה של המתלוננת סכום כסף מזומן בסך 4,300 ש"ח והטמינה אותו בחזייתה.

מיד לאחר מכן הודיעו הנאשמים למתלוננת כי למערער תור לרופא ועזבו את הדירה עם הכסף המזומן.

ד.         עם יציאתם מן הדירה ניגשו הנאשמים למשכיר הדירה בה הם מתגוררים ושילמו לו מכספי המתלוננת שכר דירה בסכום של 1,200 ש"ח.

בהמשך, ניגשו הנאשמים יחדיו למסע קניות הכולל הפקדת 700 ש"ח בבנק הדואר, תיקון משקפיים בסכום של 50 ש"ח, קניית סיגריות, פיצוחים, בשרים, שתייה ומוצרי מזון שונים. מן הסכום שנגנב נותרו 1,890 ש"ח בלבד.

ה.         לפיכך, טענה המדינה כי הנאשמים גנבו את סכום הכסף הנ"ל מן המתלוננת במרמה, ללא תביעת זכות בתום לב, בכוונה לשלול אותו שלילת קבע מן הבעלים.

עוד נטען שבמעשיהם אלה קשרו הנאשמים קשר ביניהם לביצוע פשע, דהיינו, להתפרץ לדירת המתלוננת בתחבולה ולגנוב את כספה, ועשו כן.

המדינה ייחסה לנאשמים עבירות של התפרצות לדירת מגורים לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), גניבה לפי סעיף 384 של החוק, וקשר לפשע לפי סעיף 499(1) של החוק.

ו.          בישיבת בית משפט קמא מיום 15.2.11, לאחר שתוקן כתב האישום, הודו שני הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בהתאם.

בית משפט קמא הוסיף והורה על הזמנת תסקיר שירות המבחן.

ז.          מעיון בתסקיר מיום 3.7.11 עולה כי אביו של המערער, שהיה מכור לאלכוהול, נפטר. אמו של המערער חולה, אינה עובדת, ומתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה. המצב הכלכלי של המשפחה גרוע ביותר, וסבתו מצד אמו מסייעת למערער כלכלית.

ח.         גם בפני שירות המבחן הודה המערער בביצוע העבירה ביחד עם הנאשמת מס' 1 והסביר זאת על רקע הקשיים הכלכליים: דירתם עוקלה, אמו עברה להתגורר אצל סבתו, ואילו הוא עבר להתגורר עם אחיו ובת זוגו של אחיו (הנאשמת מס' 1), כשבמועד ביצוע העבירה נשוא הדיון היה אחיו עצור.

בעל הדירה לחץ על המערער ועל נאשמת מס' 1 לשלם את דמי השכירות, אך הסכום לא היה ברשותם.

המערער התקשה, לטענתו, לעמוד בפני הצעתה של הנאשמת מס' 1 וביחד עימה ביצע את הגניבה.